בארסה – סיפור על כדורגל

מסיבת עיתונאים עם כל השחקנים של בארסה, ככה הסתיים טיול שהתחיל רגיל לגמרי כמו אצל כל אחד אחר.

זהו סיפור על אימייל תמים שנשלח לחבר בניסיון להשיג כרטיס חינם למשחק והסתיים על כר הדשא של ברצלונה. 

אני אספר לכם איך השגתי את הכרטיסים, איך נכנסתי ליציע העיתונאים, איך הגעתי עד כר הדשא

ולבסוף על השתתפותי במסיבת העיתונאים עם כל השחקנים הגדולים.

בארסה – ראשי פרקים

ברצלונה – דון בלון

יש לי חבר בעבודה בשם מרטין עולה ותיק מארגנטינה שבזמנו הפנוי הוא משמש ככתב לעיתון ספורט יומי באינטרנט בספרד בשם `דון-בלון` Don-Balon שמסקר בעיקר את הספורט בספרד אבל גם בעולם, בעיקר כדורגל.

בשנת 2001 טסתי לשישה ימים לעיר ברצלונה עם בני חבר טוב שהגיע מניו-יורק לטיול הזה ושאלתי את מרטין מה הוא יכול לארגן לנו אצל `דון בלון` בזמן שהותי בברצלונה,

אולי איזה כניסה לאיזה משחק כדורגל של בארסה 

ואם לא אז אני אסתפק במשחק של אספניול שהיא הקבוצה השנייה בחשיבותה בברצלונה.

מרטין עשה את האימיילים והבירורים הדרושים

והודיע לי במפתיע ש`דון בלון` החליטו לצ`פר אותי, הוד,

וביקשו ממני להגיע יום לפני המשחק לאיצטדיון `קאמפ נואו`,

שנחשב לאחד מהאיצטדיונים הגדולים והיפים שיש ולשאול שם איפה המשרד של חלוקת הכרטיסים

בארסה – הכרטיסים של המשחק

שמח, מאושר ומופתע יצאתי בבוקר לאיצטדיון כדי לקחת את הכרטיסים,

בליבי קיננה התחושה שלא יכול להיות, מה פתאום, למה שייתנו לי כרטיסים,

אולי עד שאגיע יגמרו כל הכרטיסים ולכן צריך למהר ועוד כהנה וכהנה חששות.

הגעתי בסביבות 10 בבוקר והתחלתי לחפש את המשרד המדובר והחיפושים לקחו הרבה זמן,

האיצטדיון ענק בהיקפו עם הרבה משרדים, הרבה קופות למטרות שונות ומעט אנשים דוברי אנגלית שיכלו להבין אותי ואני אותם.

בשעה טובה חשבנו שהגענו לקופה המיוחלת אבל היא הייתה אמורה להיפתח רק אחרי הסיאסטה,

אז בילינו לנו בוקר וצהריים שלמים בצפייה באימוני קבוצת הנוער של ברצלונה,

בצפייה בקומפלקס האימונים המדהים, באימוני הכדורסל של ברצלונה ושופינג ב`זארה` המקומי.

קופת הכרטיסים הלא נכונה

בשעה 5 נפתחו הקופות אבל הכרטיסים שלנו לא היו שם,

לא האמנו, הרגשנו מאוכזבים והנחנו שכל העניין היה למעשה טעות ואף אחד לא שומר לנו כרטיסים בשום מקום.

כבר היינו בדרכנו ללכת חזרה למלון,

אבל למזלנו היה אדם אחד שהבין אנגלית אמנם רעועה אבל עם הספרדית שהספקנו לרכוש עד אז הצלחנו לפתח איתו שיחה

והבנו שאנו נמצאים בקופה הלא נכונה והוא הנחה אותנו לכיוון הנכון,

מיד שמנו פעמינו ואולי רצנו בריצה מטורפת חצי היקף של האיצטדיון

כדי להגיע סופסוף לקופה המיוחלת ושם קיבלנו אחר כבוד זוג כרטיסים למשחק, שנערך למחרת נגד לא אחרת מאשר אספניול,

כלומר הדרבי של ברצלונה.

איפה השער שלנו

אמנם ביזבנו כמעט יום שלם בנסיון להשיג כרטיסים

אבל אם היינו יודעים איזו הפתעה מחכה לנו למחרת אז היינו גם ישנים לילה שלם על הרצפה.

ומה הייתה ההפתעה?

ובכן, הגענו שעתיים לפני המשחק לאיצטדיון וניסינו להיכנס פנימה דרך אחד מעשרות הכניסות,

בכל שער שאליו הגענו לא ידעו השומרים לזהות את הכרטיס ושלחו אותנו לשער אחר או שקראו לאחראי שגם לא ידע לאן להפנות אותנו וכך במשך חצי שעה אמרנו משפט אחד באופן קבוע Donde Estas – איפה זה?

בשביל למצוא את הכניסה המתאימה.

הייתה לנו הרגשה מבולבלת- מצד אחד למה לא נכנסים? מה קורה פה? הרי קיבלנו את הכרטיס מהמועדון עצמו,

מאידך הרגשנו שמדובר בזוג כרטיסים מיוחד ולא שיגרתי שהשומרים בשערים לא נתקלים בו ולא מכירים אותו.

תתחילו ללכת, אתם כבר תגיעו

והנה אחרי חיפוש מייגע ואף מייאש שוב המזל האיר לנו פנים.

נפל עלינו ספרדי מבוגר מאד, נמוך עם שפם שחבש כובע צמר עם צבעי ברצלונה,

אחד שנראה כמו אותם אנשים שיודעים הכל ומכירים כל חור ונקיק באיצטדיון.

הוא קרא לנו שנבוא אליו והסתכל על הכרטיסים שלנו

אחר כך ביקש מאיתנו לענוד אותם על הצוואר ולקח אותנו כמה מטרים לאיזה כניסה צדדית ואפלולית.

הכניסה הייתה רחוקה מכל שער כניסה רגיל אחר

ואז הצביע על היד כאילו בא להגיד תיכנסו מפה ותתחילו ללכת, אתם כבר תגיעו,

או בעברית- יהיה בסדר.

שמת לב שיש פה חדרי הלבשה

התחלנו ללכת, די חשוך, לא שמענו אף קול אדם, הרבה מדרגות חלקם לולייניות,

חשבנו לעצמנו "האם יכול להיות ששולחים אותנו למרתפי האינקוויזיציה" ,

אחרי 2 דקות הגענו לשער אחר, שם עמד אדם אחר,

לבוש חליפה יפה והסתכל על התגים שלנו ואמר בספרדית/קאטלונית מה שזה לא היה,

שעלינו להתחיל לרדת והצביע עם היד למטה.

הלב התחיל לדפוק חשנו שמשהו בלתי רגיל ולא צפוי עומד לקרות

ואז מצאנו את עצמנו יורדים במדרגות שכיוונם אחד- מטה.

התחלנו לרדת ולרדת ואחריי עוד כמה דקות של ירידה שנראתה כנצח התחלנו להריח ריח מאד מאד מוכר- דשא.

ואז בני אומר לי כדרך אגב- "שמת לב שיש פה חדרי הלבשה",

אמנם ראינו כמה חברה מתלבשים שם אבל זה היה קצת מרוחק ולא ייחסתי לזה חשיבות.

כנראה שהייתי מרוכז בריח הדשא המשכר של מגרש כדורגל.

וכך אנו יורדים באותה מנהרה חשוכה למחצה שנראית כמו מנהרה של כורי פחם עם אור קטן שתלוי מעל כל כמה מטרים.

על הדשא של בארסה בקאמפ נואו

לפתע נגמרה המנהרה, ובסוף המנהרה היו כמה מדרגות כלפיי מעלה ובבת אחת כמו מבתוך חלום היינו על הדשא של מגרש הכדורגל ב`קאמפ נואו`,

הסתכלנו אחד על השני לא מאמינים, הלם מוחלט.

הנה אני, סתם איזה אחד מר"ג שביקש ממרטין שיארגן לו איזה כרטיס למשחק של ברצלונה ושצופה בברצלונה דרך מסכי הטלוויזיה ופתאום אני נמצא על הדשא של הקבוצה הזו ומרגיש לחלוטין לא שייך ואת האמת די מפוחד,

מפחד שעוד שנייה יבוא איזה סדרן ויעיף אותי לכל הרוחות,

שיאשימו אותי בהתגנבות לדשא, שיזרקו אותי מהאיצטדיון ואני בכלל לא התכוונתי להגיע לדשא,

רק קיוויתי להשיג כרטיס בחינם למשחק כדורגל של ברצלונה.

בארסה , ברצלונה , קאמפ נואו.


אני עומד על הדשא כעיתונאי מהאינטרנט וחושש שעוד שנייה יסלקו אותי

בארסה - ברצלונה - קאמפ נואו. אני על הדשא

אנחנו עיתונאים מהאינטרנט

מסביבי עשרות עיתונאים עם מכשירי הקלטה ועשרות צלמים עם מצלמות משוכללות וכולם מצלמים את הקהל שנמצא באיצטדיון כ- 80,000 איש,

ואני ובני יש לנו מצלמות קטנות, מצחיקות, לא שייכות בכלל,

בני בכלל עם מצלמה חד-פעמית ואני עם מצלמה דיגיטלית שקניתי ב- 50$ כמה ימים לפני-כן והאיכות תמונות שלה לא טובה

וכולם מסביבנו שכנראה כבר מכירים אחד את השני מסתכלים עלינו,

מנסים לברר מי אנחנו ואנחנו משחקים את המשחק ואומרים שאנחנו עיתונאים מארה"ב שקיבלו את הכרטיסים מדון-בלון,

אחר כך אנחנו מוסיפים שאנחנו עיתונאים מהאינטרנט (שנת 2001 האינטרנט והמצלמה הדיגיטלית עדיין היו וואו)

ואז המבטים הופכים למבטים מעריצים והמצלמה הדיגיטלית שלי פתאום הופכת ללהיט ועדיין אנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים פה

ואז בני אומר לי "תתחיל לצלם לפני שיעיפו אותנו".

מצלם כל דבר שזז

ואנחנו מתחילים לצלם כמו מטורפים כל דבר באיצטדיון, כל שחקן, כל אוהד, כל פינה,

מחכים לרגע שיזרקו אותנו והנה השחקנים עולים למגרש לחימום ואני פתאום נעמד מטר מריבאלדו הברזילאי ומקבל שיתוק,

בארסה - ריבאלדו רחוק רק מטר ממני

ריבאלדו, השחקן הכי טוב של בארסה בתקופה ההיא ואולי אחד הטובים בעולם.

אני עומד מטר ממנו ופשוט לא מאמין

אני מצלם את ריבאלדו מרחק של כמעט מטר

לפתע אני מתעורר מהחלום ומתחיל לתקתק צילומים עליו אני ועוד עשרות צלמים וחושב לעצמי "מה אני עושה פה בכלל",

והנה עולים עמנואל פטי, לואיס אנריקה, קלייברט ו- צאבי וכל השחקנים המפורסמים של ברסה בפי תושביה

ואז השחקנים יורדים מהחימום ועולים שוב ואלפיי ניירות קונפטי נזרקים באוויר ואני עדיין שם על סף התקף לב,

והנה המשחק עומד להתחיל וכל הצלמים מתפנים ואין לנו מושג לאן אנחנו הולכים

כניסת השחקנים למגרש

שחקני בארסה יוצאים ממנהרת השחקנים ואל תוך המגרש.

קונפטי נישא באוויר

חגיגה לעיניים

שוב פעם ההוא עם השפם

ואז תופס אותנו אותו אחד זה ממקודם הנמוך עם השפם זה שיודע הכל

ומראה לנו כיצד להגיע ליציע שלנו שנמצא למעלה למעלה בקצה היציע בולט פנימה מעל הדשא, 

מקום מיוחד לעיתונאים, שנמצא בקו ישר מעל הדשא עם מסכי טלוויזיה וגם שתייה קרה/חמה

ואיזה נהדר היה לראות את המשחק מהיציע הזה.

עוד מנהרה, לאן הפעם

זהו, נגמר המשחק 2-4 לברצלונה בדרבי,

לאן עכשיו?

אנחנו שואלים מישהו ומראים לו את התג שלנו,

הוא אומר לנו בואו אחריי ואנחנו הולכים אחריו והדרך נראית מוכרת

והנה שוב אותו אדם, זה עם החליפה, ממקודם שהראה לנו את הדרך למנהרה

והפעם הוא אומר לנו לפנות שמאלה ולמעלה ואחריי עלייה קצרה אנחנו מגיעים למסיבת העיתונאים והפעם יש לנו בטחון –

"אנחנו כן שייכים לפה, אף אחד לא יעיף אותנו, אנחנו העיתונאים של `דון בלון` מהאינטרנט בארה"ב"

בארסה – מסיבת עיתונאים

ואז מגיע המאמן של ברצלונה ונותן ראיון קטן

והנה נשיא ברצלונה ולאחריו צאבי השחקן הצעיר שגדל באגודה

והנה לואיס אנריקה יושב מטר ממני על כסא ומאחוריו קרטון עם פרסומת לספונסר

ואנריקה נותן ראיון ואני מסתכל עליו כאילו מבין כל מילה

בארסה - מסיבת עיתונאים עם לואיס אנריקה

מסיבת עיתונאים.

בתמונה מדבר לואיס אנריקה,

אז שחקן מהמניין ולימים מאמן בארסה

ואז נכנס קלייברט ההולנדי המוכשר שאגב הבקיע 2 גולים באותו משחק והיה המצטיין במשחק ועונה לשאלות העיתונאים,

אנחנו אפילו שוקלים להרחיק לכת ולשאול אותו שאלה באנגלית אבל נמלכים בדעתנו, "יש גבול לכל תעלול".

בארסה - מסיבת עיתונאים - פטריק קלייברט

פטריק קלייברט.

מסיבת עיתונאים עם השחקן ההולנדי של בארסה.

במשחק שצפיתי הבקיע קלייברט צמד

בארסה – ראיון לטלוויזיה

ואז נגמרה מסיבת העיתונאים ואנחנו יוצאים למסדרון

ורואים את קלייברט נותן ראיון לטלוויזיה,

אני נעמד לידו צמוד צמוד ובני מצלם אותי.

ברצלונה - אני וקלייברט במסיבת עיתונאים

פטריק קלייברט מתראיין לטלוויזיה הספרדית.

מלבד העיתונאים שרגילים אליו נמצא עוד אחד

אני

אז כמה נגמר הדרבי של ברצלונה

אחרי כן אנחנו עושים תמונות אחרונות ויוצאים החוצה לחושך אבל הרבה אור בתוכו

ואנרגיה שלא ניתן לתארה וחוויה שללא ספק אחד הגדולות שהייתה לנו או לכל חובב ספורט בעולם.

למחרת אני מקבל הודעה ממרטין שאומר לי שהוא ראה חדשות הכדורגל בערוץ הספרדי

ובעודו הוא חצי מנמנם חצי צופה הוא לפתע מסתכל ורואה אותי עומד ליד קלייברט כאשר אני מסתכל על מצלמות הטלוויזיה והוא פשוט לא האמין שזה אני הייתי,

הוא לא מאמין? אני עד עצם היום הזה מתקשה להאמין!

קריאה נוספת

חזרתי לברצלונה עם הבן שלי וקבוצת הכדורגל שלו לטורניר.

על הטיול האחרון שלי בחורף בברצלונה, ליחצו כאן

אתם מזומנים לקרוא את הבלוג הבא שלי על הטיול שורשים ליבוזנה בפולין.

על חברת הלואו קוסט וויז אייר שמעתם?

סקייסקנר – אתר הטיסות הטוב בעולם

להתנייד בעולם עם מוגבל פיזית

במהלך התקופה בברצלונה שהינו במלון רמבלס שנמצא על השדרת המרכזית של ברצלונה – שדרת לה רמבלה.

לפרטים על המלון שממוקם במקום הכי מרכזי של העיר ומאד מומלץ, לחץ על הכפתור.

זכויות יוצרים- את התמונות שראיתם עכשיו העליתי לפני הרבה שנים באתר אחר שכבר לא קיים (pic.co.il). לקח לי הרבה זמן למצוא את התמונות ואם תשימו לב יש על כל אחת מהן חתימה שכאמור כבר לא רלוונטית.

19 מחשבות על “בארסה – סיפור על כדורגל”

  1. ממש מרגש… עוד שנייה המטוס ממריא הביתה. Barca זו חוויה מיוחדת במינה.

    הגב
  2. חתיכת סיפור! אבל נשמעת חוויה מדהימה. מכירה מישהו שביקר באיצטדיון לפני כמה שבועות וסיפר שזו חוויה מטורפת

    הגב
  3. וואו הוד, איזה פוסט, הצלחת להשאיר אותי במתח לאורך הקריאה, מה יקרה לכם, לאן עוד תגיעו ואם משהו פתאום יחליט להעיף אותכם בכלל 🙂

    הגב
  4. וואו! לא יאמן. מה שנקרא, ״סיפור של פעם בחיים״. הייתי מרותקת! ( ואני לא חובבת כדורגל בכלל).

    הגב

השאר תגובה