הודו בשלושה שבועות

הודו בשלושה שבועות – מכירים את זה שפתאום חופשת פסח יוצאת רצופה בימי חופש, עם הרבה גשרים ופחות ימי עבודה?

כאשר מגיעה הזדמנות כזו, ההחלטה לטוס ליעד רחוק הרבה יותר רלוונטית.

וכך מצאתי את עצמי נוסע בפסח, לבד בשביל לטייל ב- הודו בשלושה שבועות.

המסלול שעשיתי:

  1. טיסה עם אל על לדלהי
  2. רכבת לכיוון הטאג` מאהל (אגרה)
  3. גאיפור (בירת רגאסטאן)
  4. פושקר הקדושה
  5. אוטובוס לילי לרישיקש בצפון
  6. טיסה לגואה
  7. טיסה לבומבי
  8. טיסה עם אייר אינדיה הביתה.

הודו בשלושה שבועות – ראשי פרקים

דלהי – עיר הבירה של הודו

טיסה עם אל על לעיר הבירה דלהי.

מהשדה תעופה מונית למקום הכי מרכזי בדלהי, היכן שכל הישראלים מתרכזים, ל- מיין-באזאר.

מיין באזאר הוא איזור השוק ההומה והכי תיירותי בדלהי,

לא בטוח שכל אחד ירצה להיות שם עם כל הבלאגן של האנשים, הריחות, הצפיפות, החיות והכאוס.

אם החלטתם בכל זאת להגיע לשם יש כמה הוסטלים לבחירתכם:

רוב הישראלים יגיעו להוסטל הארי ראמה – HARI RAMA

או אולי להוסטל הסמוך אליו NAMASKAR

נאמאסקאר דומה מאד להארי ראמה כאשר ההבדל העיקרי ביניהם הוא השקט של נאמאסקאר.

מכיוון שלי זו הייתה הפעם השנייה בדלהי,

חיפשתי מקום יותר מפנק משני אלה, במיקום מרכזי

וכך הגעתי ל Apple Inn Suites

מלון 4 כוכבים ליד הככר המרכזית של דלהי קונהוט פלייס

חדרים נקיים, ממוזגים וארוחת בוקר טובה במסעדה הסמוכה.

במידה ולכם זו הפעם הראשונה בהודו ואתם צעירים

הייתי ממליץ לכם ללכת להארי ראמה שם תוכלו להכיר אנשים ולקבל טיפים להמשך הטיול.

דלהי מקום מאד רגוע- צפו

על המספרה והפרה שמעתם- צפו

הלוויה באמצע כביש מהיר- צפו

אספקת חמצן מרעננת בשדה תעופה- צפו

הנחיתה הראשונה של אייר אינדיה בארץ- צפו

הודו בשלושה שבועות – אגרה

מדלהי לקחתי רכבת לעיר אגרה בשביל לראות את המקום הכי מיוחד בכל הודו, טאג-מאהל.

כאן הזמן לספר שלרכבת ניתן להזמין כרטיסים מראש כתייר, או לחילופין לשלם את הסכום לכרטיסן.   

הגעתי לאגרה הלוהטת בצהריים כאשר לא התכוונתי להישאר בעיר בכלל אלא רק לראות את הטאג מאהל ולהמשיך הלאה (בגדול העיר לא נעימה) .

הפקדתי את התיקים בשמירת חפצים, לקחתי ריקשה לשעתיים (מתחנת מוניות).

ראיתי את הטאג-מאהל מבחוץ וחזרתי לרכבת

הזווית הכי טובה כפי שבתמונה, הקיפו את המבנה לצידו השני

מי שיחליט להיכנס פנימה שיתכונן למחיר כניסה מטורף

תיירים לא עומדים בתור לכניסה לטאג מאהל.
אגרה - טאג מאהל
אגרה – טאג מאהל
unsplash-logoJulian Yu

גאיפור – העיר הורודה

חזרתי לרכבת וקניתי כרטיס המשך לגאיפור.

לגאיפור הגעתי בערב ומשם הלכתי למלון מומלץ של לונלי פלאנט בשם אטיטי – ATITHI,

מלון אטיטי מומלץ מאד במיוחד לנוכח המחיר היחסית נוח שלו של 450 רופי ללילה וגם בגלל המנוחה שהגוף דורש אחריי הימים הסוחטים נפשית ופיזית של דלהי ואגרה.

לגאיפור הקדשתי יומיים מלאים (עיר ורודה, מבצר אמבר).  

פושקר – העיר הקדושה

מגאיפור יש אוטובוס לעיר פושקר שיוצא ב-1 בצהריים ומגיע בסביבות 5 אחר הצהרים.

ניתן לצאת מוקדם בבוקר ברכבת לאגמר ומשם באוטובוס וכך להגיע בסביבות 12 בצהריים.  

פושקר זו עיירה קטנה ושונה מהערים הגדולות.

זה היה גם המקום הראשון שמפלס העצבים שלי ירד והשאנטי התחיל לחלחל וכנראה מסיבה זו הייתי 5 ימים מלאים שם.

יש שם אגם קדוש שהעיירה בנויה סביבו עם שוק נחמד והרבה מקומות לאכול אוכל טוב וב-11 בלילה העיר פשוט הולכת לישון ואין מה לעשות.  

בפושקר ישנתי במלון EVEREST  שמנוהל על ידי משפחה מאד מיוחדת.

המלון נמצא כ-2 דקות מעל השוק, רחוק מהרעש ויש מגוון חדרים מ- 180 רופי ועד 400 רופי.

סיימתי את רגאסטאן ולקחתי אוטובוס אחה"צ שנסע 20 שעות לרישיקש (700 רופי).

כאן הזמן לספר שניתן להזמין תא שינה באוטובוס לילה אבל אם אתה גבוה כמוני יהיה לך צפוף ועדיף שתזמין תא שינה זוגי.  

הודו בשלושה שבועות - פושקאר
הודו בשלושה שבועות – פושקאר

רישיקש – יוגה בהודו

הגעתי לרישיקש בצהריים וחיפשתי כמה שעות חדר.

מאד קשה ואם אפשר אז עדיף להזמין מראש.

החדר היחיד שמצאתי היה בסכום של 800 רופי במלון Bhandari Swiss Cottage

למחרת עזבתי למקום אחר, זול יותר וקרוב יותר לעניינים.

הגעתי למלון שרה – Hotel Sara Rishikesh שנמצא באזור לקסמן ג`ולה.

שילמתי 200 רופי ואני ממליץ בחום רב על המלון.

רישיקש מקום יפה שנותן הרגשה של שוויץ, בסופו של דבר הוא למרגלות ההימלאיה.

אין במקום שלג ומצד שני חם בשעות היום וקריר בלילה.

ברישיקש עושים הרבה יוגה ויש מקומות נהדרים לראות.

לצערי הייתי שם רק יומיים מלאים אבל הייתי נותן לפחות 4 ימים.

עוד פרט חשוב- ברישיקש יש חברה בשם RED CHILLI שמארגנים טיולי ג'יפים באזור.

רישיקש
רישיקש
קרדיט תמונה- Praveen kumar

גואה – חופי הודו

מרישיקש (שדה תעופה דהראדון) יש טיסה לדלהי ומשם טיסה לחופי גואה.

כאן המקום להגיד שכל מי שפגשתי אמר לי לא לנסוע לגואה כי לוהט שם ואין תיירים באפריל.

טוב שלא הקשבתי להם!  

המזג אוויר היה בסדר גמור- חם אבל לא לוהט ובלילה נעים.

מבחינת כמות התיירים יש הרבה אבל בחופים מסויימים.

אני הייתי בחוף BAGA היוקרתי שהיה מלא באירופאים (רוסיה ואנגליה) ולא ראיתי ישראלי אחד.

בחוף ANJUNA  הסמוך היה די ריק.

המחירים הם חצי לעומת העונה (נובמבר-מרץ).

בבאגה שילמתי 850 רופי ללילה (SEAVIEW COTTAGE) ויש אפשרויות בילוי רבות.    

כאן הזמן לספר שגואה שונה משאר הודו: ההודים קתולים, אוכלים הכל (כולל פרה), יותר גנבים (לא לקחת ריקשה עם בחור בשם רוקי).

המחירים בגואה גבוהים משמעותית משאר הודו והאווירה מערבית יותר.

אגב, פרט מעניין הוא שגואה הינה רצועת חוף ארוכה מאד, מהחוף הכי צפוני לדרומי צריך לנסוע כמעט 3 שעות ובדרך יש מלא חופים.

מגואה המשכתי לבומבי, צפיתי בסרט קולנוע (כרטיסים יקרים) וטיסה עם אלעל חזרה הביתה.    

גואה - חוף באגה
גואה – חוף באגה

הודו בשלושה שבועות – סיכום

אני הוצאתי על הודו בשלושה שבועות – (19 יום) כולל 4 טיסות, 2 רכבות ואוטובוס לילה כ- 600$.

מי שלא בזבזן כמוני ובא להרבה זמן יוציא כ-250$ בחודש.

המים שקונים הם לא מינרליים אלא אחרי פילטר (זה בסדר גמור),

האוכל חריף אבל תמיד יש תפריטים ישראלים.

ההודים יכולים לעצבן והפרות חוצפניות.

המחירים כל כך זולים שזה בסדר אם תזמינו כמה ילדים מסכנים לארוחה או שוקולד.

תתכוננו לזה שיצלמו אתכם או יצביעו עליכם.

להזמין טיסה פנימית באתרים שלהם קל מאד (יש איזה 8 חברות פנימיות) ובשום מקום לא קיבלו כרטיס אשראי.

קריאה נוספת

האם קראתם על הטיול שלי לתאילנד?

האם קראתם על הטיול שלי לברזיל?

מעוניינים לקרוא על הסיפור הראשון שלי אי פעם מברצלונה?

10 מחשבות על “הודו בשלושה שבועות”

  1. שומעים לפי דבריך שהיית רק שלושה שבועות בהודו. וכל מה שאתה מציג כאן עטוף במלא סטיגמות… ואני מוכרחה להודות קבל עם ועדה, שזה לא נכון מה שאתה מספר… אני ילידת הארץ והייתי חצי שנה בהודו… צר לי להגיד לך שזו לא היתה ההרגשה שלי ההודים הם לא אנשים מעצבנים, הם מאוד סימפטיים וחביבים אולי יותר מהרבה ישראלים … לידיעתך אתה לא האדם הראשון ה ל ב ן המגיע להודו… להודו מגיעים מיליוני תיירים בשנה יותר מאוכלוסיית מדינת ישראל … ויש המון אירופאיים ואמריקאים לבנים שמגיעים לשם… אז בחייך ספר סיפור אמיתי ולא רק בשביל לבנות יומן מסע :))

    הגב
  2. היי עדן, קודם כל נחמד שרשמת והגבת.

    אני חייב לציין שאין לי מושג למה חשבת שרשמתי שההודים מעצבנים, קראתי את זה שוב ובשום מקום לא ניתן היה להסיק כך. ההפך הוא הנכון- הייתי מאד ענייני ואינפורמטיבי ופחות שיפוטי.
    אבל מכיוון שכן הרגשת את זה אני כן אבהיר שההודים בסדר גמור ולא מלחיצים ולא לחוצים ולא עצבנים ומאד לבביים, מה שכן דלהי ובומבי הם ערים לא נעימות לשהייה מעבר ליומיים, החום והלחות עושים ביה"ס לתל-אביב והרעש וההמולה מכל עבר יכולים להטריף אפילו אדם רגוע כמוני.

    אם כבר הכנסת ביקורת אז דווקא אם יש לי כזאת זה על הישראלים הצעירים כי אני בשלושה שבועות הספקתי לטייל ולראות יותר מרוב החברה שפגשתי שם שנמצאים כבר חצי שנה וכל מה שהם עושים זה להירשם להוסטל פשוט, לעשן, לשחק קלפים ולהעביר את הזמן בישיבה סתמית.

    ואגב, לא רק שלא עישנתי שם, אני בחיים שלי לא נגעתי בשום סיגריה שהיא.

    אני מקווה שהכל בסדר עכשיו ותמשיכי לקרוא דברים נוספים בבלוג שלי.

    בצניעות, הוד

    הגב
  3. אחריי שקראתי שנית שמתי לב שבפיסקה האחרונה אכן רשמתי שההודים מעצבנים לרוב. אחריי 6 שנים אני לא זוכר את זה ככה אבל כשכתבתי את זה כך הרגשתי.

    הגב
  4. אוקיי קיבלתי … גם אני לא מהחברה שמעשנים כל היום… אותי מעניינת התיירות לשמה … והספקתי לראות עולם… תאמין לי. בחצי שנה שהייתי בהודו… הייתי לאורכה ולרוחבה וכן נסעתי גם לחודש לנפאל וטרקים וכאלה… אשמח לקרוא את הבלוג שלך כמובן… מאחר וגם אני עוסקת בתיירות לשם ההנאה להלן הבלוג שלי תיירות ונופש בחו"ל מלונות ואטרקציות, דרך אגב התיירות בשבילי זו רק הנאה אני עוסקת באינטרנט זהו תחום מאוד רחב לכן אני לומדת עליו צעד אחר צעד…

    הגב

כתיבת תגובה